במרחבי הלב

"טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף״

ההפוגה תמה. עכשיו גורל משותף.

********

יום שישי, 8 בדצמבר 2023

בתוך ההמולה, ניגש אלינו צלם אחד, עמוס במצלמות ובאביזרי תיעוד

והוא שואל, אם כבר היינו בבארי

והיא אומרת לו שהיא מסרבת. ״לא מעוניינת״.

״אבל זה חשוב״, הוא אומר לה, כמעט זועק.

״חשוב לתעד״. הוא בשלו. באמת. ..

״לא רוצָה. זה מקום פרטי״. היא בשלה.

״כְּפַר עַזָּה?״

הוא נכנע..

וגם אם אראה שם סִתְוָנִית מבצבצת מתוך האפר והפחם - לא אוכל.

קיר מחורר, דם קרוש.

****^

בְּעִיר הַהֲרֵגָה

חיים נחמן ביאליק

קוּם לֵךְ לְךָ אֶל עִיר הַהֲרֵגָה וּבָאתָ אֶל-הַחֲצֵרוֹת,

וּבְעֵינֶיךָ תִרְאֶה וּבְיָדְךָ תְמַשֵּׁשׁ עַל-הַגְּדֵרוֹת

וְעַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים וְעַל-גַּבֵּי טִיחַ הַכְּתָלִים

אֶת-הַדָּם הַקָּרוּשׁ וְאֶת-הַמֹּחַ הַנִּקְשֶׁה שֶׁל-הַחֲלָלִים

———

״לא יכולה חיים-נחמן, לא יכולה קוּם לֵךְ, לְךָ אתה״.

*****

ג'מייקה לָבְרִיש.

את אָיי רוֹי סמואלס פגשתי ברחוב King Street Station.

בסיאטל, שבמערב ארצות הברית,

והוא שוכב על שמיכה מזוהמת, על המדרכה,

ראשו נשען בכף ידו.

חשבתי שיכור,

מסומם,

פושע.

עברתי לידו, משתדל להביט בו מבלי שירגיש בכך

והוא סימן לי בידיו השחורות להתקרב.

התקרבתי

הוא סימן לי ״יותר קרוב״

והתקרבתי עוד, וחושי התחדדו,

עד שחייך

 ״ומה שמך?״

״יְחִיאֵל״, עניתי לו מטעמי זהירות,

ומאיפה אתה

״ישראל״

עכשיו עיניו אורו.

הוא התיישב.

״הוא גמיש״ אמרתי לעצמי

״אתה פוחד״

״לא פוחד״

ושתקנו

והוא שאל מאיפה בישראל

״ירושלים״

ושוב שתקנו. ואז הוא החזיק בכף ידי, בשתי ידיו, וניער אותן קִמְעָא, כאילו להדגיש את חשיבות העניין, ואמר בהַטְעָמָה, מילה מילה.

״Stick to your land man״

פעמיים אמר כך.

והיה לו טרנזיסטור ענק. הוא הפעיל אותו. ואהבתי את המוסיקה. שבקעה מהקופסא. את הסגנון ואת ההד. והשתיקות. הכל במלודיה מהפנטת.

והיה נדמה לי שהוא האיש ששר.

ולא הבנתי את המילים, אבל הבנתי.

והוא הנהן בראשו.לאשר.

״תבוא מחר״

״אבוא״

למחרת קניתי המבורגר גדול. וסלט ובקבוק וויסקי. ושני בקבוקי מים מינרלים, ושתי קופסאות של סיגריות…

הוא לא היה שם, אָיי רוֹי סמואלס.

מֵקַאוִיטִי

״מה אתה רוצה ליום ההולדת…״

״…תיקני לעצמך משהו שאוכל להשתמש בו…״

״שותפות גורל. או

חולקים גורל״.

***

הכל התחיל בגלל שסירבנו לגורל משותף

גורל משותף בעל כורחנו.

****

״חשבתי שנשיקות זה כמו טיפות של גשם״

בסוף היא קנתה לעצמה תרמוס.

תרמוס שיאסוף את נשיקות המים וישמור עליהן קרות במלחמה.

****

נוֹלַדְתָּ יהודי ואתה תקוע עם זה, בגורל הזה, עד יום מוֹתְךָ… אמר אָיי רוֹי.

****

הסמל קיבוץ כבר התפורר מזמן

מוכרחים להגיד.

״…רוצחים אותך על מי שאתה. או ישראלי או יהודי…״

****

בית הלל.

דני ק. מסתובב עם לב שבור על קו התפר שבין חלקות ההדרים לבין חלקת הערבות, לחג הסוכות, הבא עלינו לטובה.

״עכשיו הרוב הרוס״

***

הבן של אבו עיסא מטלפן אלי.

***

איך שברברה מתקשרת אלי אני מבין שיש בעייה.

***

נעמה שואלת אותנו איך המתבגרות שלכם ואני לא מוצא את המילים.

*****

צילמה: יעל אילן, בסרט פג תוקף, בן 20 שנה, שעיניו כהו ורק רסיסי אור עקשניים נרשמו בו.