״וּרְאִיתֶם אֶת־הָאָרֶץ מַה־הִיא״ 

בימים שהארץ מקדירה את פניה, ימים מתוחים, ימי מחאה ותחושה עמוקה של חוסר תקשורת בתוכנו, מתוך כאב ומצוקה, ביקשנו לצאת לתור את הארץ, לראות במו עינינו, הכצעקתה? ותוך כדי כך, נופלת עלינו אפלת ה 7 באוקטובר, ופורצת המלחמה. ופני הארץ ממשיכים להשתנות ולהתהוות לנגד עינינו. 

 

 

בכל יום א׳ בשבוע. באופן קבוע. השכם בבוקר, אנחנו  יוצאים לחפש מפגשים. אַקְרַאִיִּים. ולראות בה, בארץ. מחפשים את המבט הישיר, את נקודת המפגש הבלתי אמצעית, האמיצה בפשטותה. שאיננה שופטת. שמזהה ומזדהה. ששואלת ומעודדת לפרטים הקטנים.

 

אנחנו שואלים מהי הארץ הזו.  

שבימים האלו הפכה פניה.

 

אנחנו  הם - עפר גרינשטיין, איש הארץ, איש של עברית, איש של מילים, כותב. 

ויעל אילן, צלמת, חובבת מסעות, אוהבת ארץ ושפה. 

זוג. הורים לבנות נחמדות. בנים לעולים חדשים. לניצולים. לשורדים. לחלוצים. לבוני הארץ. 

המצלמה של יעל, מצלמת את מי שנענה אליה, מצלמת את הנופים, מצלמת את הרוח ואת האור שמציעה הדרך. מתעדת בתמונות ובסרטונים. 

המילים של עפר, עולות בו בנסיעה, מתערבבות עם זכרונות ילדות עם זכרונות קולקטיביים, עם סיפורים ששמע וחיים שחווה. 

יחד אנחנו מרכיבים תמונה, שאמנם עולה מן המציאות אך איננה סופית, תמונה שמשאירה מספיק קצוות פרומים כדי שכל אחד יוכל להזרים אל תוך המילים והתמונות את הארץ שלו. 

ברצוננו להפוך את הפרוייקט הזה לתערוכה וגם לספר אומן שישלב טקסטים ותמונות. 

​